On מרץ - 1 - 1983
יום אחד מזכירה בשם מירה
הסתכלה בראי והחווירה
כאשר משקלה
הופ טיפס ועלה
מחטים היא לאוזן החדירה.
גם קשוחים על נעמי קולם לא ירימו
כי חדים הם חושיה, חולים לא ירדימו
היא תמצא כבר סידור
במוסד אשפוז סגור
לבריאים שוודאי לעולם לא יחלימו.
דר' אבי חביב ממש מותק
במכון הוא הרחיב את האופק
ומאז הבחור
שואל כל ביקור
האדום,זה החום או הדופק ?
ליום הולדתו פרופסור צנוע,
מהדודה קיבל מתנה , צעצוע.
ומאז הוא יושב
כל היום וחושב
בגרעין יש ברזל או נתרן בריבוע ?
וכך רבותי בין פורים לפורים
יכתבו עוד עשרות ואלפי סיפורים
אך חשוב שנדע ונזכור את הכלל
כל סיפור גם אם בהומור מתובל
הוא מסכת חיים עולם ומלואו
ותוכן ורוח לזה שבראו.
כל אחד מהנ"ל במלעיל או מלרע
יוצרים את מה שנקרא אווירה
בה נעים להיות לחיות לעבוד
ולכולם שתי מילים , כל הכבוד.