בדרך הביתה ליד הגינה
ארבעה ילדים ישבו בפינה
ליחששו זה לזה , וסיפרו סיפורים
על גן וגננת משפחה והורים.
אבא שלי ,אמר אבידן
הוא חזק וגיבור אך קשה וקפדן
לא אוהב לחבק, לא מסכים לנשק
אפילו אם לי נשיקה מתחשק
כל היום הוא רוצה שאלמד ואקרא
אומרים שהוא טוב, אבל לי זה נורא.
אבא שלי הצטחק אז יותם
הוא תמיד מחייך , יש לו אופי של תם
מאמין לכולם ,לא מאמין בשקרים
עושה ברצון מה שאנו אומרים.
לא שואל לא בודק לא צועק לעולם
כי אבא שלי הוא הטוב מכולם
ואבא שלי אמר פתאום ניב
הוא תמיד בעניין, יש לו אופי מגניב.
חבר של כולם , צוחק ושמח
אוהב מסיבות עם כולם מתבדח
לא לוקח ללב לא עצוב לעולם
אז אבא שלי הוא הטוב מכולם
אבא שלי לחש אז עודד
הוא אותי מלמד ואותי מעודד
לעולם לא כועס כשנשברת צלחת
הוא תמיד מדבר בשלווה ובנחת
אז אבא שלי ,זה ברור לכולם
הוא האבא הכי הכי בעולם.
נעצו הילדים בפני מבט חד,
איזה אבא אתה שאלו פה אחד
צוחק או קפדן ?
מעודד או פחדן ?
אוהב או אדיש?
או עדין ורגיש ?
איך אותך מכנים בני הבית כולם
גם לך הם קוראים הטוב בעולם ?
ממש לא יודע עניתי נכלם
אני אבא רגיל ממש לא מושלם
ביום ובלילה תמיד אני אבא
רק יודע לאמר "אם צריכים אני כבר בא "
מגיע ברגל, או נוסע על ארבע
עם שם משונה, אני "אבא עשרים וארבע."