בחלומי מתוך שינה
אני זוכר תמונה קטנה
ביום הולדת לפני שנים
חגגתי עם בנות בנים
ודוד אחד רחוק רחוק
הביא לי שי (נא לא לצחוק……)
במקום שעון עם מחוגים
קנה לי לוח עם חגים.
וכך הייתי מתעורר
וקול תקיף היה אומר
קום מהר , לא לאט
כי עוד מעט כבר טו בשבט
צריך מאד להיזהר
ולשיעור לא לאחר.
אז התעוררתי בקפיצה
לבשתי גרב וחולצה
ולבית הספר בריצה…
בי המורה נתנה מבט,
עוד רק דקה לטו בשבט !!!
כי אוי ואבוי למאחרים
לא יכנסו בלי ההורים.
ובכתה השיעורים
כבדים, קשים זרים מרים
אז תלמידים וגם מורים
אומרים "מתי יבוא פורים "?
כי הפורים זה הפסקה
שבה אפשר מרבית הזמן
לרוץ לקפוץ למזרקה
כלומר , לזלול אוזני המן .
וכך חולפות להם שעות
והכתה העייפה
חולמת על תקופה יפה
כלומר על חג השבועות.
כי שבועות זה צהריים
סלט גבינה פרוסה דקה
מנוחה קצרה והופ בינתיים
הגיע זמן לבנות…סוכה.
והסוכות זה בין ערביים
הוא זמן של פנאי ,חוגים וכיף
והמדריך תכול העיניים
שואל בסוף "מי כבר עייף "?
כי עוד שניה ועוד דקה
מגיע חג החנוכה.
בחנוכה כלומר כבר לילה
עם אור נרות כלומר חשמל
וטלוויזיה שלא די לה
סוף סוף חלף עוד יום עמל
והמיטה שוב מחכה
לנר ראשון של חנוכה.
ובשינה חלום חביב
שלשעון יהיה אביב.
עברו ימים וגם לילות
חלמתי אין סוף חלומות
אך עד היום בגיל בוגר
חלום אחד אני זוכר
זה החלום הכי מתוק
על יום הולדת די רחוק
שבו קיבלתי מתנה
במקום שעון עם מחוגים
לוח שנה ובו חגים…..
ובו חסר רק פרט חביב
החג מחודש האביב
אך זאת הובטח לי לתקן
כשאהיה זקן זקן……